שיתוק מוחין (Cerebral palsy) הוא תסמונת המאופיינת ב-פגיעה מוחית שמובילה לפגיעה מוטורית, לשינוי בתנוחת הגוף ולמגבלות בתנועתיות של האדם הפגוע1. שיתוק מוחין הוא הסיבה המובילה לנכות קשה בעלת השלכות רפואיות, רגשיות וכלכליות משמעותיות2. לידה מוקדמת מהווה גורם סיכון משמעותי להופעת תסמונת שיתוק המוחין ושבוע ההריון בלידה נמצא ביחס הפוך לשכיחות ולחומרת התסמונת3.

בשנים האחרונות, כשליש ממקרי שיתוק מוחין מתרחשים בתינוקות שנולדו בלידה מוקדמת מאוד4. החל משנת 1995, מספר מחקרים תצפיתיים דיווחו על ירידה בשיעור מקרי שיתוק מוחין לתינוקות אשר אמהותיהם טופלו סמוך ללידתן ב-מגנזיום סולפאט בהוריה של טיפול טוקוליטי או מונע פרכוסים ואשר נולדו בשבוע הריון מוקדם מאוד7-5. תוצאות מחקרים אלה היו סותרות. כלומר, חלקם הראה ירידה משמעותית בשיעור הופעת שיתוק המוחין וחלקם לא הצביע על מגמה זו. כדי לנסות ולהגיע למסקנות חד משמעיות בנושא חשוב זה, בוצעו בשנים האחרונות חמישה מחקרים פרוספקטיביים, מבוקרים, שכללו מספר גדול של מקרים8-12. ביוני השנה פורסמה מטה-אנליזה של חמשת מחקרים אלה13. במאמר סקירה זה נסכם את המחקרים המובילים בנושא הטיפול במגנזיום להורדת שיעור תסמונת שיתוק המוחין ביילודים פגים וננסה להגיע למסקנות בנושא חשוב זה.

שני מחקרים בוצעו בארצות הברית8,12, מחקר אחד בכל אחת מהמדינות צרפת11, אוסטרליה/ ניו זילנד9 ומחקר ה-MAGPIE, מחקר רב מרכזי בינלאומי אירופאי10. כל המחקרים היו כפולי סמיות, בעלי שיטת רנדומיזציה ממוחשבת ובעלי ענף פלצבו. בכל המחקרים נכללו יילודים שנולדו בגיל הריון קטן מ-34 שבועות הריון (<34 שבועות-970 יילודים, <33 שבועות-688, <32 שבועות-2,444, <30 שבועות-1,255 יילודים). הריונות מרובי עוברים נכללו בכל המחקרים.

האטיולוגיות המובילות ללידה מוקדמת היו לידה מוקדמת מסיבה לא ידועה או לאחר פקיעת קרומים מוקדמת. במחקר ה-10MAGPIE נכללו יולדות עם פרה-אקלמפסיה בלבד שילדו לאחר אינדוקציה או בניתוח קיסרי.

ההגדרה והמאפיינים לאבחנת תסמונת שיתוק המוחין נקבעו בפירוט בארבעה מחקרים9-12. רופא ילדים קבע את האבחנה של תסמונת שיתוק המוחין בכל המחקרים, בגיל בין 18 חודש ל-24 חודש (גיל מתוקן) של היילודים.

מינון ההעמסה, האחזקה והפסקת המגנזיום סולפאט שונה במחקרים השונים. העמסת המגנזיום נעה בין 4 ל-6 גרם ומנת האחזקה - 3-1 גרם לשעה. התרופה ניתנה עד ללידה, עד 24 שעות לאחר הלידה, ובמידה שלא התרחשה לידה לאחר 12 שעות, הופסקה. ממוצע הטיפול הכולל במגנזיום היה 50-4 גרם13.

סך הכל דווחו שיתוק מוחין, תמותה ותחלואת יילודים ותינוקות ל-5,357 תינוקות ב-4,796 לידות מוקדמות פחות מ-34 שבועות הריון. הסיכון ללידת תינוק שיפתח תסמונת שיתוק מוחין נצפה נמוך באופן משמעותי בקבוצת היולדות שטופלו במגנזיום סולפאט בהשוואה לקבוצת היולדות אשר לא טופלו (3.9 אחוזים לעומת 5.6 אחוזים; RR 0.69; 95% CI, 0.55-0.88). מספר היולדות בסיכון ללידה מוקדמת שיש לטפל כדי למנוע מקרה אחד של שיתוק מוחין הוא 52 31-154 CI 95%)).

הסיכון הנמוך ביותר לשיתוק מוחין נצפה בתת קבוצה של שלושה מחקרים (3,981 תינוקות) שכללו יולדות אשר טופלו בגיל הריון קטן מ-32 שבועות ובתת קבוצה של ארבעה מחקרים שבהם מינון המגנזיום הממוצע הכולל היה גבוה מ-4 גרם. לא נמצאו שינויים מובהקים סטטיסטית בהופעת תסמונת שיתוק המוחין בתת קבוצה של שני מחקרים שבהם היולדות טופלו במגנזיום במינון ממוצע כולל של 4 גרם או פחות או בגיל הריון צעיר או שווה ל-30 שבועות הריון. בשלושה מחקרים (4,387 תינוקות) תואר הקשר בין חומרת תסמונת שיתוק המוחין והטיפול במגנזיום. חומרה בינונית וקשה אירעה משמעותית פחות בקבוצת היולדות אשר טופלו במגנזיום סולפאט מאשר בקבוצת הביקורת, מספר היולדות לטיפול להורדת רמת החומרה מבינונית/ קשה לקלה ליילוד אחד - 74 (2.1 אחוזים לעומת 3.2 אחוזים; RR 0.64; 95% CI, 0.44-0.92). הסיכון לפתח שיתוק מוחין בדרגה הקלה היה נמוך ב-26 אחוז בקבוצת הטיפול במגנזיום לעומת קבוצת הביקורת, אך ללא מובהקות סטטיסטית (RR ;0.74 95% CI, 0.52-1.04). לא נצפה שינוי בשיעור התמותה הכללי של התינוקות מתחת לגיל שנתיים בקבוצות הטיפול והפלצבו (15.1 אחוזלעומת 14.8 אחוז; RR 1.01; 95% CI, 0.89-1.14).

תוצאת השילוב בין תמותה והופעת שיתוק מוחין היה נמוך במעט בקבוצת הטיפול בהשוואה לקבוצת הביקורת (19.0 אחוז לעומת 20.4 אחוז) ללא מובהקות סטטיסטית.

בהריונות תאומים, לא הושגה משמעות סטטיסטית בהורדת שיעור שיתוק המוחין עם טיפול במגנזיום (0.73 RR ; 95% CI, 0.27-1.92)12.

התוצאות המשניות

יילודים - לא נצפו תופעות לוואי בשיעור גבוה יותר בין שתי הקבוצות, פרט לאנטרו-קוליטיס נמקית אשר תוארה בשיעור גבוה יותר אך ללא משמעות סטטיסטית בקבוצת הטיפול (7.1 אחוזים לעומת 5.9 אחוזים; RR 1.23; 95% CI, 0.98-1.54).

איחור או חוסר תפקוד מוטורי גס בגיל שנתיים היה נמוך, מובהק סטטיסטית בקבוצת התינוקות שטופלו במגנזיום סולפאט (שלושה מחקרים, 4,387 תינוקות, 2.6 אחוזים לעומת 4.2 אחוזים; RR 0.6; 95% CI, 0.43-0.83). המספר המינימלי לטיפול בכדי למנוע חוסר תפקוד מוטורי גס ליילוד אחד - 53. לא נצפו שינויים מובהקים סטטיסטית במשתנים אחרים הקשורים להתפתחות נוירולוגית בין שתי הקבוצות, כגון התפתחות מנטלית, פסיכומוטורית, עיוורון וחירשות.

אימהות - שיעורי תמותה אימהית, דום לב או נשימה, בצקת ראות, דיכוי נשימתי, דימום מוגבר לאחר הלידה ושיעור הניתוחים הקיסריים היו דומים בין קבוצת היולדות שטופלו במגנזיום בהשוואה לקבוצת הביקורת. בקבוצת הטיפול נצפתה עלייה של כ-50 אחוז בשיעור טכיקרדיה ותת לחץ דם, ותופעות לוואי נוספות כתוצאה מהטיפול במגנזיום.

האגודה האמריקאית לתסמונת שיתוק המוחין מעריכה שכ-8,000 תינוקות נולדים מדי שנה בארצות הברית עם שיתוק מוחין, וכרבע מהם (2,000) נולדים לפני שבוע 34 להריון14. לכן, במידה שכל היולדות שילדו לפני 34 שבועות הריון יקבלו טיפול במגנזיום סולפאט, מספר התינוקות שיפתחו שיתוק מוחין יקטן מדי שנה בכ-30 אחוז (620 תינוקות). יש לטפל ב-52 יולדות לפני 34 שבועות הריון כדי למנוע מקרה אחד של שיתוק מוחין

ממחקר עדכני שפורסם על ידי הקוכרן השנה ואשר כלל בסך הכל 6,145 תינוקות שנכללו במחקרים פרוספקטיביים, כפולי סמיות ומבוקרים שבדקו את השפעת הטיפול במגנזיום על התחלואה הנוירולוגית, הסיקו המחברים שהטיפול במגנזיום מוריד את שיעור התחלואה בשיתוק מוחין ב-32 אחוז
(RR 0.68, 95% CI 0.54-0.87), שיעור מובהק סטטיסטית15. בסיכום תוצאות ארבעת המחקרים שבהם ניתן המגנזיום בהוריה ספציפית להגנה נוירולוגית, נצפתה ירידה מובהקת סטטיסטית של תמותת העוברים או התינוקות בקבוצת הטיפול (RR, 0.85; 95% CI, 0.74-0.98). יש לציין כי רוב התינוקות שנכללו בסקירת הקוכרן נכללו גם במאמר סקירה זה.

סיכום ומסקנות

קיימות הוכחות משכנעות מאוד שמגנזיום סולפאט אשר ניתן ליולדות בסיכון גבוה ללידה מוקדמת לפני 34 שבועות הריון מוריד את הסיכון להופעת שיתוק מוחין בדרגה בינונית וקשה בכ-30 אחוז. ההוכחות המשמעותיות ביותר לירידה בשיעור שיתוק המוחין היו בקבוצת היולדות שטופלו בהוריה ספציפית למניעת פגיעה נוירולוגית (ולא כחלק מהטיפול בלידה מוקדמת או למניעת פרכוסים). מתן המגנזיום לא שינה את שיעור תמותת התינוקות, עובדה השוללת את מות התינוקות עם שיתוק מוחין קשה כסיבה אפשרית לירידה בשיעור שיתוק המוחין הכולל בקבוצת הטיפול.

מתן הטיפול במגנזיום לא גרם לתופעות לוואי משמעותיות לאמהות, או לתינוקות עד גיל שנתיים, פרט לנטייה לשיעור גבוה יותר של אנטרוקוליטיס נמקית, וזאת ללא משמעות סטטיסטית. לא נצפה שיעור גבוה יותר של תמותת אמהות או תינוקות עד שנתיים מהלידה בקבוצת הטיפול לעומת קבוצת הביקורת.

על סמך תוצאות עבודות המחקר ומאמרי הסקירה המופיעים בספרות, יש מקום להציע טיפול במגנזיום סולפאט במקרים של לידה מוקדמת לפני שבוע 34 כדי להפחית את הסיכון להופעת תסמונת שיתוק המוחין לאחר הלידה. עם זאת, יש לזכור כי שיתוק מוחין הוא תסמונת עם מספר רב של אטיולוגיות וכי הטיפול במגנזיום סולפאט לא יכול כמובן למנוע את הופעתה בכל המקרים.

לדעתנו, רופאי החברה לרפואת האם והעובר והחברה לנאונטולוגיה צריכים לדון יחד ולהביע עמדה בנושא חשוב זה.

מאת ד"ר יורי פרליץ, פרופ' משה בן עמי. מחלקת נשים ויולדות, המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, בית החולים פוריה. הפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

מחקר בוצע במטרה לבחון את ההשפעה של הנקה על הסיכון להופעת חום לאחר קבלת החיסונים השגרתיים. המחקר כלל למעלה מ-400 פעוטות. נמצא קשר בין הנקה לירידה בהיארעות של חום לאחר קבלת חיסון.

מחקר זה בוצע במטרה לבחון את ההשפעה של הנקה על הסיכון להופעה של חום לאחר קבלת חיסונים שגרתיים.

מחקר זה הינו מחקר עקבה פרוספקטיבי שבוצע במרפאת חיסונים באיטליה. אמהות של פעוטות האמורים לקבל את החיסונים השגרתיים התבקשו למדוד לפעוטות חום בערב שלאחר קבלת החיסון ובשלושת הימים הבאים. דיווח על קיום של חום התקבל באמצעות שיחה טלפונית ביום השלישי לאחר קבלת החיסון. החוקרים העריכו את הסיכון היחסי להופעת חום ביחס לאופן ההנקה באמצעות ניתוח נתונים מרובה-משתנים עם תקנון למינון החיסון, רמת ההשכלה של האם, עישון, ומספר הילדים בבית.

460 פעוטות נכללו במחקר. נתונים אודות התוצאים היו קיימים אודות 450 מהם. דיווח על חום התקבל ב-25% מהפעוטות הניזונים מהנקה בלבד, ב-31% מהפעוטות הניזונים מהנקה באופן חלקי, וב-53% מהפעוטות שאינם ניזונים מהנקה כלל (בערכי P הקטנים מ-0.01). הסיכון היחסי להופעה של חום בפעוטות הניזונים מהנקה בלבד ובאופן חלקי היה 0.46 ו-0.58 בהתאמה. ההשפעה המגנה של הנקה נותרה גם לאחר לקיחת המשתנים המתערבים הפוטנציאליים בחשבון.

במחקר זה נמצא קשר בין הנקה לירידה בהיארעות של חום לאחר קבלת חיסון.

עוד בנושא זה: רשלנות רפואית

שיתוק מוחין - Cerebral Palsy

מאת איתי אלון, ניר כהן וקובי זאווי
שיתוק מוחין הינו הפרעה שכיחה ביותר מבין הפרעות של גיל הילדות שגורמות נכות. אחד מכל 300 תינוקות נפגע (כ 10.000 מקרים חדשים של שיתוק מוחין מאובחנים כל שנה בארה"ב) השכיחות גדלה בפגים ובתינוקות שנולדו במשקל נמוך מ 2.5 ק"ג - כ 5% מסך הפגים ילקו בהפרעה.

שיתוק מוחין מוגדר כחבלה בלתי מתקדמת של המוח, המתרחשת לפני הלידה, בסמוך ללידה או בינקות המוקדמת. חבלה זו מפריעה להתפתחות הנורמאלית של המוח הבלתי בשל. התוצאה היא בעיה בטונוס שריר ובחוסר קורדינאציה בפעילות השריר, עם חוסר יכולת לשמור על תנוחה ושיווי משקל. יכולים להיות סימנים נוירולוגים נוספים כמו: חסך תחושתי, בעיות דיבור, בעיות במכלול התחושתי-תנועתי, רמה אינטלקטואלית נמוכה, התקפים אפילפטיים ובעיות רגשיות.
פגיעה מוחית בימיו הראשונים של התינוק (לפני הלידה או זמן קצר אחריה) גורמת לאיחור בהתפתחות או להפסקתה, מה שגורם לשליטה בלתי מספקת או לחוסר שליטה על הראש, על הידיים, ושאר אברי הגוף.

בעבודת גמר זו ננסה לשפוך אור על דרכי הטיפול בבעיות (בעיקר אורטופדיות) הנובעות משיתוק מוחין בטכניקות מגע.

רקע מערבי

סימפטומים:
ניתן לזהות תופעות ראשוניות של שיתוק מוחין בתינוקות עד גיל 18 חודשים, לרוב ההורים יהיו הראשונים שיבחינו בקושי של התינוק לבצע פעולות מוטוריות פשוטות כגון: לשבת, לזחול, להתגלגל, לחייך או ללכת. בחלק מהמקרים הילד יסבול מירידה בטונוס השריר - "היפוטונוס", במקרים אלו הילד יראה לעיתים רגוע יתר על המידה או מרושל בתנועותיו. לעומת זאת יתכן והילד יסבול מטונוס שרירים מוגבר - "היפרטונוס" אשר יתבטא בנוקשות, באגרופים קמוצים ובספסטיות. טונוס השרירים יכול להשפיע גם על מערכת העיכול והנשימה ועלולות להתפתח גם בעיות כגון: ריפלוקס או קושי בבליעה או נשימה - אסטמה.
נהוג בספרות הרפואית לסווג את שיתוק המוחין לתת-קבוצות, בהתבסס על התפקוד המוטורי של הילד:
1. שיתוק מוחין ספסטי - הסוג השכיח ביותר, כ- 70-80% ממקרי שיתוק המוחין הינם ספסטיים, מתאפיין בקישיון והתכווצות תמידית של שרירים. שיתוק המוחין הספסטי מתחלק אף הוא לתת קבוצות:
א. דיפלגיה ספסטית - תנועה ספסטית של הידיים או הרגליים. (לעיתים יופיע תחת השם
פאראפלגיה ספסטית).
ב. קוואדריפלגיה ספסטית - תנועה ספסטית בכל ארבע הגפיים, ידיים ורגליים.
ג. המיפלגיה ספסטית - ספסטיות המשפיעה על מחצית הגוף (רגליים) או על צדו (למשל יד
ימין ורגל ימין).
ד. מונופלגיה - שיתוק המתבטא בגפה אחת יותר.
2. שיתוק מוחין אטתואידי - מופיע ב- 10-20% מהמקרים, מאופיין ע"י תנועות איטיות, בלתי נשלטות המשפיעות בעיקר על הגפיים ולעיתים גם על שרירי הפנים והלשון - מה שיכול לגרום להזלת ריר. התנועות נוטות להתגבר בזמן מתח רגשי ולהעלם בזמן השינה, תיתכן הפרעה בקוארדינציה המשפיעה על הדיבור.
3. שיתוק מוחין אטאקסי - סוג זה של שיתוק מוחין יחסית נדיר - 5-10% מהמקרים, מאופיין ע"י טונוס שרירים ירוד, חוסר שיווי משקל וחוסר תחושת עומק, קושי בביצוע פעולות מוטוריות עדינות, יתכן גם רעד המתחיל בביצוע פעולה (למשל הושטת יד בכדי לאחוז ספר) ומחמיר ככל שהיד מתקרבת לביצוע הפעולה.
4. הסוג הרביעי של שיתוק מוחין הוא שילוב של סוגי שיתוק מוחין הנפוץ מביניהם הוא שילוב של ספסטי ואטתואידי.

אתיולוגיה:
במקרים רבים הסיבה אינה ידועה. ההפרעה מקורה בהתפתחות לא נורמלית של המוח, או בנזק מוחי באזור המפקח על התפקוד המוטורי.
שכיחות התופעה היא כ-2 מקרים לכל 1000 לידות. שיתוק מוחין נפוץ יותר בבנים ובקרב משפחות מרובות ילדים. יחד עם זאת, מוכרים כמה גורמי סיכון להתפתחות שיתוק מוחין:
• פגות
• משקל לידה נמוך מאוד (בעיקר מדובר בתינוקות השוקלים מתחת ל1000- ק"ג בלידתם)
• זיהומים נגיפיים
• שימוש יתר בחומרים כימיים בזמן ההיריון
• דלקות
• דימום מוחי
• חבלה
• סיבוכים סביב הלידה
• אי התאמה בין סוג הדם של האמא לוולד (RH)
אבחון:
בדרך כלל נעשית האבחנה בהתבסס על הבדיקה הגופנית , ההיסטוריה הטרום-לידתית ומהלך הלידה. בכדי לאבחן שיתוק מוחין, גיל הילד צריך להיות לפחות בין 6-12 חודש, גיל בו מגיעים מרבית התינוקות להישגים התפתחותיים, כמו שליטה בידיים ובראש ואף הליכה.
לעיתים יבצע הרופא חלק מבדיקות האבחון המופיעות להלן:
א. בדיקה נוירולוגית 0 (הערכת רפלקסים ותפקוד מוחי-מוטורי).
ב. צילומי רנטגן.
ג. אלקטרו-אנצפלו-גרם (EEG) - בדיקה של גלי המוח.
ד. בדיקות דם שונות.
ה. לעיתים בדיקות במעבדת הליכה לשם הערכת דפוסי ההליכה של הילד.
ו. MRI.
ז. CT.
ח. בדיקות גנטיות - בדיקות אבחון להערכת הנטייה התורשתית במשפחה.
ט. בדיקות מטבוליות - בדיקות אבחון לוודא שאין חסר (מלא או חלקי) של אנזים מסוים (למשל, חומצות אמיניות, ויטמינים, פחות מסוימות..), מרכיבים הנחוצים לתפקודו היומיומי של הגוף.

פרוגנוזה וטיפול:
שיתוק מוחין אינו בר-תיקון והוא נמשך לאורך כל החיים. הטיפול מתמקד בהגדלת יכולותיו של הילד בבית ובקהילה, ובמניעת עיוותים או בהקטנתם. הרופא יתכנן תכנית טיפול בהתבססו על מספר שיקולים:
• גיל הילד, בריאותו הכללית והסיפור הרפואי שלו
• היקף המחלה
• סוג השיתוק
• סבילות הילד לתרופות, לבדיקות ולטיפולים
• מהלך המחלה
• דעתם של ההורים והעדפותיהם
הטיפול המיטבי יושג באמצעות שילוב של מספר גורמים מטפלים במסגרת שירותי הבריאות:
1. רופא ילדים/ רופא משפחה
2. אורטופד מנתח: מנתח המתמחה בבעיות שרירים, רצועות גידים ועצמות
3. נוירולוג - רופא המתמחה בבעיות מוח, עמוד שדרה ועצבים
4. נוירו כירורג - מנתח המתמחה בניתוחי מוח ועמוד השדרה
5. רופא עיניים
6. רופא שינים
7. אחות
8. אורטו - איש מקצוע המתמחה התאמת עזרים לייצוב הגוף
9. קבוצת שיקום - שיקום גופני, עיסוקי, טיפול בדיבור, טיפול בשמיעה הטיפול כולל ניתוחים וטיפולים לא ניתוחיים.
• שיקום
• עזרים לייצוב הגוף (בישיבה, שכיבה או עמידה), סדים למניעת עיוותים לתמיכה והגנה.
תרופות הדרושות לשליטה על כיווציות, או כאלו המקטינות מתח בשרירים. התרופות האלו ניתנות דרך הפה או בהזרקה ההתערבות הניתוחיות נחוצות בין היתר במקרים של:
1. בעיות אורטופדיות הכוללות עיוותים בגוו, עיוותים ברגלים או בקרסול, שרירים מתוחים, נקיעות של פרקי הירך.
2. ספסטיות הטיפול בילד עם שתוק מוחין הוא טיפול ארוך טווח. מאחר ולא ניתן לרפא את המחלה, מתמקד הטיפול כאמור במניעת עיוותים ובהגדלת יכולות הילד בבית ובקהילה. חיזוקים חיוביים יעודדו את הילד להגדיל את ערך עצמו ולקדם את עצמאותו ככל האפשר.

אבחנה מבדלת:
האבחנה המבדלת רחבה וכוללת מחלות ניווניות שונות, עודף נוזלים במוח (הידרוצפלוס), מומים מולדים במערכת העצבים, גידול מוחי, עיוורון ומחלות שריר למיניהן.

מניעה:
כיום ניתן למנוע יותר מצבים של שיתוק מוחין - ע"י בדיקות דם והשוואת סוג הדם של האם עם זה של העובר ניתן למזער את הסיכוי לאי התאמות, כמו כן בדיקות תקופתיות של האם לזיהומים, הימנעות של האם מחשיפה לקרני X, סמים, תרופות, הקפדה על תזונה מאוזנת וטיפול בחסרים תזונתיים.
רקע סיני

אתיולוגיה:
מבחינה סינית שיתוק מוחין נגרם כתוצאה מרוח חזקה בזמן ההריון או אחריו שיצרה סטגנציה חריפה מאוד שלא ניתנת לפתיחה לחלוטין.

טיפול:
באספקט הסיני שיתוק מוחין יטופל על פי רוב בהתאם לסוג השיתוק, הטיפול ימוקד בעיקר באספקטים של הכבד.

הטיפול בשיאצו וטווינה יתמקד בעיקר בהנעה (מפרקים) על מנת להגיע לטווח תנועה רחב ומגוון ככל האפשר ולהרפיה רצונית שתאפשר תנועה לא נוקשה. יתבצעו גם מתיחות (תאילנדי) למניעת קונטרקטורות ובהתאם לגיל הילד ישולבו נקודות להנעה ולהרגעה. כמובן שנעבוד עם כל ילד לגופו ונשלב בטיפול אימונים בפעילויות בהן מתקשה הילד (זחילה, עמידה, ישיבה, הליכה) כמו כן דגש רב על שילוב ההורים בטיפול ויישומו בבית בתדירות תכופה.

טיפול בתוצאות הנלוות של שיתוק מוחין:
יתכנו קשיים/רגישויות במערכת העיכול - ריפלוקס הנובע מהיפוטונוס בשרירי הושט, הטיפול בשיאצו יכול לעזור בסילוק חום מהקיבה ובמתן המלצות לתזונה שתפחית את שכיחות התופעה.
ייתכנו קשיי נשימה עקב חולשת שרירי הריאה המאפשרים את כיווץ והרחבת נאדיות הריאה, במקרה זה נוכל לעזור ע"י חיזוק הריאות ומתן תרגילי נשימה.

• הערה:
בוצעו נסיונות רבים למציאת מקורות טובים ברפואה הסינית העוסקים בשיתוק מוחין, מלבד עבודתה של יעל ארנון באתר תמורות נמצאו מספר אתרים באנגלית המציגים סיפורי מקרה שונים בנושא אך אין הם מרחיבים את עניין האבחנה אלא רק את אסטרטגית הטיפול עצמו.
שיטות נוספות

הגישה הנוירו-התפתחותית (NDT ) = שיטת בובט
זאת גישה מקובלת ביותר לטיפול בילדים עם פגיעות במערכת העצבים.
הגישה לטיפול פותחה ע"י הזוג בובט באנגלייה, הוא רופא ילדים והיא פיזיותרפיסטית.
במשך השנים הגישה התפתחה ונוספו לה רבדים נוספים והיום היא מוכרת כ"שיטת הטיפול הנוירו-התפתחותית" NEURO DEVELOPMENTAL TREATMENT . השיטה מתבססת על ההנחה שפגם במערכת העצבים המרכזית מפריע להתפתחות שליטה יציבתית נורמלית כנגד כוח הכובד.
הטיפול בילד מבוסס על הידע של התפתחות נורמלית ובניסיון להעביר את הילד חוויות תנועתיות בתבניות הקרובות ביותר לנורמה. הטיפול מתמקד בתפקודו המוטורי של הילד. התרגילים נבנים במדורג, על פי מרכיבי התנועה לקראת מטרה ומטלה תפקודית.

וויטה - שיטת אבחון וטיפול לתלמידים עד גיל 5 שנים.
השיטה פותחה ע"י דר' וויטה - רופא ילדים נוירופדיאטר צ'כי החי בגרמניה.
לפי התאוריה של דר' וויטה לילד עם פגיעה במערכת העצבים המרכזית יש אותן תנועות רפלקסוריות הניתנות להפקה אצל הילד הבריא ולכן, גרוי הרפלקסים האלה ע"י לחיצות בנקודות קבועות יפיק תבניות תנועה נורמליות במקום התבניות הפתולוגיות האופייניות לילדים עם פגיעה מוחית מרכזית.

אלקטרותרפיה - גירויים חשמליים מקומיים וכלליים.
אלקטרותרפיה הוא ענף של הפיזיותרפיה המשלב טיפולים חשמליים בתוך הטיפול הפיזיותרפי. ניתן לשלב טיפול חשמלי בילדים ע"י גרויי שרירים בודדים או קבוצות שרירים כדי ללמד ולהדגים תנועה בצורה כזאת שהילד יראה ויחוש תנועה נכונה.

גישות מנואליות
טכניקות מנואליות (ידניות) מתקדמות הן טכניקות טיפול פסיביות ועדינות שמטרתן לשנות את הפוטנציאל התנועתי של המטופל. הן מהוות הכנה והשלמה לתירגול תפקודי. ישנו היום מגוון רחב של שיטות טיפול - לדוגמא: RELEASE MYOFASCIAL , STRAIN COUNTER STRAIN
אלה טכניקות טיפול יעילות להורדת מתח יתר בשרירים המביאות לשיפור בטווחי התנועה. שיפור זה מאפשר לילד לתרגל ביתר קלות ויעילות תפקודים כמו מעברים בין תנוחות והליכה.

הידרותרפיה
טיפול במים ניתן תוך ניצול והתחשבות בכוחות הפיזיקליים הפועלים במים ואשר מקלים על התנועה. טיפול במים ניתן לשם: חיזוק והגמשת השרירים, לתירגול הליכה ושחייה, ולהנאה מתנועה. ישנם ילדים שמרחב הבריכה והמים הוא המקום היחיד שבו הם יכולים לנוע בחופש יחסי.

Interval Conductive Education
שיטת לימוד חדשה לילדים משותקי מוחין, בית הספר הנקרא The peto institute נמצא בהונגריה ושם דגש על לימודים אינטנסיבים לפרקי זמן של מספר שבועות החוזרים על עצמם. לשיטה הצלחה רבה בשיפור איכות החיים של ילדים עם שיתוק מוחין, שיפור ביכולות הקוגנטיביות והמוטוריות.

שילוב טכניקות נוספות
מדובר בעיקר בטכניקות המשלבות ידע חדש תוספת לבסיס הידע הפיזיותרפי. לדוגמא: שילוב רפלקסולוגיה ופיזיותרפיה. שילוב שיטת פלדנקרייז בתוך הטיפול, רפואה סינית, ושיטות נוספות ורבות אחרות המשלבות תנועה וחוויה.
העבודה המעשית

מודל הטיפול:
לצורך הפרויקט יצרנו קשר עם המרכז לספורט טיפולי בחולון אשר קישרו אותנו עם שלושה מקרים של שיתוק מוחין ספסטי.
הטיפולים התבצעו בביתם של המטופלים בטכניקות שלמדנו - שיאצו, טווינא ומסאז' תאילנדי. כל המטופלים מקבלים או קיבלו בעבר סוגים שונים של טיפול החל בספורט טיפולי וכלה בפיזיותרפיה.

בשלושת המקרים מדובר בשיתוק מוחין ספסטי, ההתמקדות הכללית הינה בביצוע מתיחות למניעת קונטרקטורות, בעבודת טווינה על מוקדי הספאזם ובשיאצו לחיזוק ולהרגעה.

המטופלים קיבלו כ- 15 טיפולים שבועיים, שנערכו בין מרץ ליוני 2005.

תקציר התשאולים

מטופל א':
שם המטפל: איתי אלון
מין/גיל: זכר/11
רקע: דיפלגיה - נולד פג חודשיים לפני הזמן, עבר ניתוח להארכת גידים בגיל 3, הולך בד"כ ללא סדים אך לעיתים זקוק להם, שוחה פעם בשבוע, רכיבה טיפולית מגיל 3, ספורט טיפולי פעמיים בשבוע.
תלונה עיקרית: שיתוק מוחין - דיפלגיה - מתאפיין בספסטיות בגפיים תחתונות, כאבי גב, קושי בהליכה, וטווח תנועה מוגבל.
תלונות נוספות: עצירות- יציאה פעם ביומיים, גזים רבים ומסריחים.
העדפות: טעם חמוץ, מעדיף קור.
אופי ומצב רוח: ילד חכם מאוד, פעיל מאוד, אוהב לדבר ולעיתים אף מדבר מהר(חום), בלחץ ומתח על רקע דרישות גבוהות של ההורים בלימודים.
אבחנה: פנימי, חום, עודף+חסר, צ'י. סטגנציה בצ'י הכבד, חסר בטחול עם לחות.
אסטרטגית הטיפול: הנעת ופתיחת הסטגנציה, מתיחות, הרגעת הכבד, חיזוק טחול וסילוק לחות.
פירוט הטיפול: בתחילת סדרת הטיפולים הורגשה ספסטיות חזקה בפלג גוף תחתון ובאגן, הספסטיות באה לידי ביטוי בעיקר בצד שמאל, התאפיין בקושי לבצע מתיחות של הרגילים וקושי בהנעה חלקה,בוצעה עבודה בטווינא על UB, GB, איזור האגן והמותניים, בוצעו מתיחות לגפיים תחתונות, עבודה ספציפית על LIV, לאחר 2-3 טיפולים, הורגשה הקלה ברמת הספסטיות ובתדירות הגזים, הילד נהיה יותר נינוח ונראה שנוצר אמון בין הילד למטפל, המשך עבודה על הרגעת הכבד ופתיחת הסטגנציה (liv3) ועבודת הנעה על פלג גוף תחתון, בטיפול ה- 10 הורגשה הקלה נוספת בספסטיות ביום שלאחר הטיפול אך הספסטיות חוזרת לאחר זמן קצר יחסית, בטיפול ה- 15 המצב נותר כשהיה עם ירידה גם במתח היומיומי.
סיכום הטיפול: לאחר כ- 15 טיפולים ניתן לומר כי הטיפול במגע תרם למטופל, כמו כן חלה ירידה משמעותית בתדירות כאבי הגב, עם זאת נראה שהשיפור ביכולת המוטורית מאוד מוגבל שכן נדרשת עבודה אינטנסיבית ולאורך זמן כדי ממש ליצור שינוי. השינוי המורגש יותר היה ברמת המתח שהילד שרוי בה רבות בשל הלחץ הסביבתי שמופעל עליו. הילד וההורים הפגינו בסוף הסדרה שביעות רצון רבה מהטיפול ומההיכרות.

מטופל ב':
שם המטפל: ניר כהן
מין/גיל: זכר/19
רקע: קוואדריפלגיה - נגרם כתוצאה מטביעה בבריכה בינקות, היה 68 יום צמח והתעורר בהדרגה, פגיעה בגזע המוח, פגיעה מוטורית, פגיעה קוגנטיבית, עבר ניתוח להארכת גידים ברגליים, קרסול וברך, עצמות ירך התעקמו - עבר ניתוח בשנת 2000 שבו הוכנסו פלטינות והוצאו כשנה מאוחר יותר, כיום המצב השתפר. בבית הולך עם הליכון ובחוץ עם כסא גלגלים. מקבל טיפולים נוספים - רכיבה טיפולית, שחיה, מסאז'ים.
תלונה עיקרית: שיתוק מוחין - קוואדריפלגיה - מתאפיין בספסטיות בגפיים תחתונות ובגפיים עליונות, חוסר שיווי משקל וטווח תנועה מוגבל.
תלונות נוספות: קושי בוויסות דיבור ונשימה - נחנק בדיבור.
אבחנה: פנימי, קור, חסר, צ'י. סטגנציה בצ'י הכבד, חסר צ'י בטחול/קיבה, חסר צ'י כליות.
אסטרטגית הטיפול: הנעת ופתיחת הסטגנציה, מתיחות, הגדלת טווח תנועה, טיפול בטן במידת האפשר (ספסטיות), חיזוק טחול וקיבה, ריכוך גב ושחרור צוואר, .
פירוט הטיפול: בתחילת סדרת הטיפולים הורגשה ספסטיות חזקה בפלג גוף עליון ותחתון בוצעו הנעות מפרקים בארבעת הגפיים, עבודה על שחרור מתח והרפיה, טווינא, תאילנדי, ויסות צ'י בכבד וחיזוק טחול, כמו כן בוצעה עבודה על מרידיאן שלפוחית השתן וטיפולי חזה. בוצע עבודת הרגעה רבה על מרידיאני הלב ומעטפת הלב. כולל נקודות לאורך המרידיאנים + yin tang ; cv 17.
לא הורגש שיפור משמעותי ברמת הספסטיות לאורך זמן, בהמשך סדרת הטיפולים ועד לסופה ניתן דגש על הגדלת טווח תנועה והרגעת הכבד, הספסטיות מוקלת לזמן קצר במהלך ולאחר הטיפול אך חוזרת די במהרה למצב הקודם.
סיכום הטיפול: לאחר שבוצעו כ- 14 טיפולים ניתן לסכם כי הטיפול תרם למטופל אך עם זאת באופן יחסית מוגבל, הטיפול היווה תמיכה נוספת במאמצים הרבים של הנער לשמור על רמת הספסטיות שלא תדרדר, יתכן שטיפול לאורך זמן רב יותר ייתן תוצאה משמעותית הרבה יותר שתבוא לידי ביטוי גם בחיי היומיום של הנער. יש לציין שההתקדמות עם המטופל הייתה תלויה במידת הסבלנות שלו, שהשתנתה מטיפול לטיפול. בהתחלה הטיפולים היו קצרים באורכם- בסביבות חצי שעה כל טיפול, אך ככל שהתקדמנו עם סידרת הטיפולים נוצר קשר עמוק בין המטפל למטופל והוא ציפה לטיפולים בכל שבוע. בהתאם גדלה סבלנותו בכל טיפול, תוצאות הטיפולים גברו בהתאם. יחד עם זאת, פעמים רבות המטופל חיפש במהלך הטיפולים את האינטראקציה החברתית הנובעת ממן החברה והשהות עם המטפל, יותר מאשר את השפעת הטיפול על מצבו הפיזי , בריאותי.

מטופל ג':
שם המטפל: קובי זאווי
מין/גיל: זכר/10
רקע: המיפלגיה - נולד במצוקה עוברית, נולד מת והוחיה במשך 24 שעות עם מכונת הנשמה, היה בטיפול נמרץ 14 יום, במהלך האשפוז קיבל תרופות נגד פרכוסים, בגיל 6 עבר ניתוח להארכת גידים ועובר אחד נוסף בימים אלו.
תלונה עיקרית: שיתוק מוחין - המיפלגיה - מתאפיין בספסטיות בצד ימין של הגוף, חולשת גפיים תחתונות, חוסר שיווי משקל, חולשה ברגל ימין "כמעט ללא תחושה", יד ימין - "לא מודע לקיומה", לא משתמש ביד אלא אם ממש צריך.
תלונות נוספות: חוסר תיאבון, גזים מסריחים, ריח רע מהפה, יציאות מסריחות ודביקות.
אופי ומצב רוח: אופי חם מזג, מתבכיין הרבה, ביקורתי מאוד לסביבה, מתוסכל מהיד, אין הרבה חברים, אובססיביות לכסף - מאוד חסכן, דייקן מאוד, מדבר עם עצמו, קושי בקבלת החלטות, מתלבט המון, מתוח, תזזיתי.
אבחנה: פנימי, חום, עודף, לחות, צ'י.
סינדרומים: סטגנציה בצ'י הכבד, חום לחות בטחול.
אסטרטגית הטיפול: הנעת ופתיחת הסטגנציה, פיזור לחות וחום ממחמם תחתון, מתיחות בדגש על יד ימין, הרגעת הכבד.
נקודות: liv3, sp6,9, st36, ht3,7,gb34
פירוט הטיפול: ביצוע הנעה, רוקינג, עבודה על ST, SP, LIV, רוטציות, טווינה, דגש בעבודה על יד ימין - מתיחות + טווינה + רוטציות. במהלך הטיפולים לא היה מרוכז, קושי בלסגור את העיניים ולשכב ללא תזוזה, יחד עם זאת בעל מצב רוח טוב, אוהב לצחוק המון במהלך הטיפול ולעשות מעשי קונדס ("לתקוע גזים"), כבר בטיפול השני נפתח במישור הרגשי ודיבר רבות על אביו.
סיכום הטיפול: לאחר שבוצעו כ- 15 טיפולים ניתן לסכם כי עדיין הטיפולים מאופיינים בחוסר ריכוז של המטופל, יחד עם זאת ניתן לראות התקדמות ביכולת הריכוז. אימו מספרת שהוא מדבר רבות על המפגשים ומתרגש לקראתם, מה שלא היה אופייני למטופל(לא היה נוטה להביע רגשות). מבחינה מוטורית לא הורגש שיפור משמעותי, אך עם זאת האם מדווחת על שיפור ניכר מאוד בריח היציאות עד כמעט היעלמות.
.

סיכום העבודה המעשית

אסטרטגיית הטיפול בעיקרה התמקדה בעבודת הנעה ומתיחות למניעת קונטרקטורות, רוקינג לשם הרגעה והנעת הצ'י, טווינה על מקורות הספסטיות - גידים קצרים, שרירים מכווצים, שיאצו לשם וויסות צ'י הכבד, פתיחת סטגנציה, פיזור לחות וחיזוק טחול.

בסיום והשוואת סיפורי המקרה והאבחנות של שלושת המטופלים עלו מספר נקודות חשובות: בשלושת המקרים המטופלים סבלו מסוג כזה או אחר של שיתוק מוחין ספסטי המתאפיין בשרירים או גידים קצרים שלא התפתחו כראוי, בשלושת המקרים הילדים לקחו חלק בתהליכים טיפוליים נוספים (מרביתם על בסיס יומיומי קבוע) המשפיעים על מצב בריאותם. הטיפול בשיאצו היווה בשלושת המקרים טיפול יותר תומך, מחזק ומרגיע שכן במישור זה הורגש שיפור משמעותי, עם זאת נראה שעבודת הטווינה ובמסאז' התאילנדי על מקורות הספאזם עזרה מאוד בהרפיית הגידים והשרירים בזמן הטיפול וביום שלאחריו ומאוד תרמה להרגשתם של הילדים.

בשלושת המקרים היתה חולשת טחול, בשני מקרים הייתה לחות במחמם תחתון, ע"פ ספרות רפואית ידוע כי שיתוק מוחין עלול לגרום לבעיות גסטרואנטרולוגיות ובעיות במערכת העיכול, ריפלוקסים וכו', בשל כך רצוי ואף חובה לתת תשומת לב גם למערכת העיכול מאחר והטיפול בשיאצו יכול מאוד לעזור במקרים אלו.

שיתוק מוחין

בת אל אלמליח, חולת שיתוק מוחין (CP), הגישה באחרונה לבי"מ שלום בהרצליה תביעה נגד חברת פסיכומטרי בסך 75 אלף שקלים בגין הפליה בניגוד אל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. היא נרשמה בחודש אוגוסט האחרון ל"קורס הכנה לבחינה הפסיכומטרית" ב"לחמן בגרות ופסיכומטרי" שבעפולה. לפי כתב התביעה היא החלה את הקורס בחודש אוקטובר, לאחר שהחברה הבטיחה כי יינתנו לה הקלות זהות לאלו אשר תקבל בבחינה, על פי קביעת המרכז הארצי לבחינות והערכה. במסגרת זו הובטח לה להיבחן במקום נגיש לבעלי מוגבלויות משום שהיא נעזרת בקביים להליכה, וכן בחינתה אמורה היתה להיות למעשה ממוחשבת, מאחר ומחלתה גורמת לה לקרוא ולכתוב באיטיות.

עם תחילת הקורס נערכה בחינת פתיחה, אשר בה לא ניתנו לאלמליח הקלות על אף היותה חולת שיתוק מוחין. בבחינה היא קיבלה ציון דומה אל הממוצע הכתתי. למרות זאת, זמן קצר לאחר תחילת הקורס פנתה אליה המדריכה שדרשה שתבטל את השתתפותה בו, מאחר ורמת הידע שלה אינה מספקת. "כשהגעתי לשיעור, המדריכה עשתה כל שביכולתה כדי שלא אשאר בכיתה", אומרת אלמליח, "ניגשתי לשאול שאלה והיא ענתה כמו לאדם עם פיגור". המדריכים בקורס טענו כי עליה להשלים את ידיעותיה כדי לשפר את השגיה, והובטח לה כי אם תבטל את הרישום יאפשרו לה להירשם לקורס הבא.

אלמליח למדה בעזרת מורים פרטיים וכן ביקשה להירשם שוב לקורס. בניגוד אל ההבטחה אשר קיבלה בעת ביטול הרישום, דרשה ממנה החברה לעבור מבחן נוסף. אלמליח סירבה, ואז הודיעה לה החברה כי לא תוכל להתחיל את הקורס, ובמכתב הוסבר לה כי לא המבחן הוא הבעיה. אלמליח לא וויתרה ופנתה אל רשת אנקורי פסיכומטרי, שם התקבלה לקורס ההכנה ללא כל תנאים. סוג של ניצחון של חולת שיתוק מוחין.

למעלה מ 95%, אשר יאובחנו כבעלי שיתוק מוחין, מתחילים את דרכם כילדים היפוטוניים, בעלי טונוס נמוך.

הילד נכנס להמון קיבועים (היפרטוניה), קיבועים לא- נורמליים, הנקרא גם פיקסציות. ילד היפוטוני מקבע כדי לעזור לעצמו למשל להרים ראש. הילד מרים כתפיים ומקבע.

לכן נהיה קיצורים/ קונטרקטורות. אנחנו מקבלים תבניות אב- נורמאליות.

ילד שיושב בישיבת W האדוקטורים שלו עובדים חזק, הפטלה מתקרבת וגם זזה, הוא מתחיל ללכת על התלוס שבכף הרגל. כלומר בעקבות הקונטרקטורות אנו מקבלים דיפורמציות. קונטרקטורות (שריר) דפורמציות (עצם).

לפני 40 שנה אורתופדים היו מנתחים בדפורמציה, בשריר. זה מאוד זמני. אנחנו צריכים לעבוד על ההיפוטוניה ולא על השריר.

קיבועים שאנו רואים הרבה זו תבנית של W בכתפיים לכיוון אחורה. ואז יש קיצור של שרירים בין סקפולות. אם קיצור זה גורם לו להיות עם כתפיים משוכות.

שני דברים משפיעים על טונוס:

גודל ומיקום פגיעה מוחית. האזור המסוים במוח שנפגע. על זה אין השפעה.

פידבק סנסו מוטורי שהוא מקבל. יש אינפוט (סנסורי) ואווטפוט (מוטורי). במוח נעשית האינטגרציה. ילד רואה טוש, הוא רוצה להושיט את היד (סנסורי), הילד מושיט את היד (מוטורי) אבל לא תופס אותו (מקבלים פידבק שלא תפסנו), מנסים שוב ואז הילד תופס (פידבק על כך שהילד תפס). אם הילד במנח ספסטי והוא בא להושיט יד לטוש, הוא לא יכול כי הכל מקוצר.

לפי הגדרה ישנה מפי LITTLE הוא ראה את התופעה אצל ספסטיים ו-ההגדרה שלו לשיתוק מוחין היא- לקות נוירו התפתחותית המתחילה בילדות המוקדמת וממשיכה לאורך מעגל חיים.

ההגדרה האחרונה שנעשתה ע"י BAX et al. היא שיתוק מוחין= קבוצת ליקויים בהתפתחות תנועה ויציבה הגורמים למגבלות בפעילות, מפגיעה או הפרעה לא פרוגרסיבית אשר התרחשה במוח העובר, היילוד או התינוק. בנוסף ל-ליקויים מוטוריים נלווים לעיתים קרובות הפרעות סנסוריות, או קוגניטיביות, או תקשורתיות, תפיסתיות, התנהגותיות וגם לעיתים התקפים אפילפטיים.

מבחינת המוח, פגיעה נעשתה וזו לא מחלה מתקדמת. זה לא אטרופיה שהולכת ונהיית, ולא גידולים אלא פגיעה. כאשר הילד יותר מבוגר הוא נראה אחרת. לא בגלל שהמחלה מתקדמת אלא בגלל שה גדל, הגוף שלו גדל, הדרישות ממנו גדלות, העניין של הקיבועים והיקצורים שלא רואים בהתחלה, בגלל כל אלו- כשהילד גדל הילד נראה לנו יותר גרוע. אבל מבחינה מוחית אין התקדמות.

לגבי זמן הפגיעה: אומרים שהפגיעה הייתה צריכה להתרחש או ב-עובר, ב-יילוד או ב-תינוק. היום יותר ויותר מאמינים שהפגיעה היא בעובר כתוצאה מ-זיהום ברחם. מאמיני שזה משהו טוקסי ששייך לזיהום אצל האם. לעיתים התינוק ברחם כבר לא תקין ואנחנו רואים את זה לפי התנועות שלו, כלומר הוא היפוטוני ברחם, התינוק הזה למעשה לא משתף פעולה בתהליך הלידה. לעיתים הילד נולד עם CP בגלל בעיה בלידה, חוסר חמצן וכו'. בלידה עצמה, יכול להיכרך חבל הטבור סביב הצוואר או כל אירוע טראומתי. אחרי הלידה זה בד"כ דברים כמו מנינגיטיס, צהבת וכומה.

נחלק את שיתוק מוחין לפי סוגים:

1)       לפי טונוס.

2)       לפי מיקום פגיעה. אצל ספסטיים זה בד"כ בקורטקס, באזור מוטורי של הקורטקס. דיסקנזיה או אטטוזיס זה בגרעינים הבזאליים. אטקסיה זה בצרבלום, במוח הקטן.

לפי טונוס:

ספסטיים- מתחלק ל3 חלקים: קוודריפלגיה- 4 גפיים והגוו, דיפלגיה- חגורה תחתונה מעורבת יותר מחגורה עליונה (חשוב לזכור, זה שונה מ-פרפלגיה- רק חגורה תחתונה, זה פגיעת חוט שדרה), ו-המיפלגיה- חצי גוף לאורך והפגיעה היא בד הקונטרה ליטרלי. יש מונופלגיה שזה יד אחת למשל או טריפלגיה- 3 גפיים אבל אלו פחות שכיחים.

דיסקנזיה/ אטטואידים- בהשוואה לנורמל הטונוס שלהם משתנה- fluctuating tone. טונוס משתנה- אם הטונוס נמוך יהיה מעין ריקוד ותזוזה עם הגפיים, תנועות נחשיות. ואם הטונוס גבוה יהיה ספסטיות וקיבוע. בטיפול אנו רוצים לעשות נירמול טונוס.

אטקסיה- ביחס לנורמאלי הטונוס שלהם הוא מעט נמוך מהרגיל. זה פגיעה בצרבלום, יש בעיות שיווי משקל מאוד גדולות, כוראה קצת. אם רוצים להושיט יד לטוש, הילד עם האטקסיה מושיט אבל לא במקום, עם הרבה רעד וחוסר קואורדינציה. יש over ו under, הילד מנסה כמה נסיונות עד שהוא מצליח.

גם באטטואידים וגם באטקסים אין חצי גוף אלא כל הגוף פגוע.

היפוטוניים- נשארים היפוטוניים. פרוגנוזה לא פשוטה. ההיפוטוניים שנשארים היפוטוניים הם ילדים מאוד היפוטוניים. אין להם אפילו כוח לעשות את הרפלקסים שבודקים לאחר הלידה. תוחלת החיים שלהם בד"כ היא לא ארוכה. אלו ילדים שיוצאים מהבית עם שקית כי הם לא מסוגלים למצוץ, יש להם בעיה בבית החזה- השרירים האינטר קוסטאליים לא עובדים כמו שצריך.

השכיחות- 2/1000.

מבחינת טיפול: קוואדריפלגיה היא סטבילית. אטטואיד- נרצה להביא אותו לסטבילות ואז למוביליות תקינה.

האם שיתוק מוחין CP או פיגור שכלי נגרמו עקב רשלנות רפואית בהריון או בלידה?

מאת עו"ד ענת מולסון*

המום המקנה פיצוי גבוה ביותר בתביעות רשלנות רפואית הוא שיתוק מוחין (CP Cerebral Palsy) או פיגור שכלי. בדרך נעים פיצויים בתביעות שיתוק מוחין שכאלו נעים בין 3 מיליון ש"ח ל-10 מיליון ש"ח ולפעמים אף יותר.

שיתוק מוחין מוגדר כחבלה של המוח המתרחשת לפני הלידה, בסמוך ללידה או בינקות המוקדמת. חבלה זו מפריעה להתפתחות הנורמלית הבלתי בשלה. התוצאה היא: חוסר קורדינציה בפעילות השריר, עם חוסר יכולת לשמור על תנוחה ושיווי משקל.

שיתוק מוחין פוגע בערך באחד מתוך 500 ילדים. מידת הנכות משתנה ממקרה למקרה ונעה בין מוגבלות קלה ביותר ועד לנכות קשה. כ-10% מהם נגרמים עפ"י הערכות עקב רשלנות רפואית בהריון או רשלנות רפואית בלידה.

שיתוק מוחין מאגד מספר הפרעות שונות:

מונופלגיה (Monoplegia). סוג זה מתאפיין בנכות בגפה אחת (יד או רגל).
דיפלגיה (Diplegia), נכות באזור פלג הגוף התחתון, בדרך כלל הגב ושתי הרגליים.
המיפלגיה (Hemiplegia), נכות בצד אחד של הגוף: יד, רגל וגב באותו הצד.
טריפלגיה (Triplegia), נכות של שלוש גפיים וגב.
טטרפלגיה או קוודריפלגיה (Tetraplegia, Quadriplegia), נכות של ארבע הגפיים וגב.
אטטוזה: תנועתיות יתר ואי-יכולת לדייק בתנועה.

ילדים הסובלים משיתוק מוחין עלולים ללקות בשלל בעיות, ביניהן בעיות ראייה, שמיעה, דיבור והליכה. לוקי שיתוק מוחין סובלים מבעיה במערכת העצבים המרכזית, ולכן קיים סיכוי להתפתחות מינית מוקדמת מהרגיל.

תסמינים נוספים היכולים להתלוות אל שיתוק מוחין:

טונוס (מתח שרירים) שונה מהרגיל.
הידרוצפולוס (באנגלית:hydrocephaly וגם: hydrocephalus) או בשמה העברי, מיימת המוח: תופעה הנגרמת כתוצאה מחסימת המעברים בין חדרי המוח אל תעלת השידרה האחראית על ניקוז הנוזל מוחי שדרתי (CSF). סיבות החסימה יכולות להיות :
דימום
שבץ מוחי
מום מולד
סיבוכים אחרים לאחר הלידה.
החסימה גורמת ללחץ תוך גולגולתי שמשפיע על תפקודיים מוחיים/ מוטוריים.
אפילפסיה/ פירכוס/ פירכוסים.
קשיי למידה המלווים בבעיות התנהגות.
סוגים שונים של פיגור שכלי.
בעיות נשימה.
בעיות של המעיים ובעיות בשלפוחית השתן.
עקמת בעמוד השדרה.

הגורמים ל שיתוק מוחין המתפתחים לפני הלידה: מחלות של האם – אדמת, דלקת קרום המוח. חוסר בחמצן בדם האם. מצוקה עוברית – סיבוכים בחבל הטבור או התנתקותו. חוסר התאמת אם – עובר. פגמים מולדים בהתפתחות המוח.

הגורמים ל שיתוק מוחין המתפתחים במהלך הלידה: נזק בלידה – לידה ממושכת או מהירה מידי, פגות, חבלה בזמן הלידה, חוסר הספקת חמצן למוח בזמן הלידה. שטף דם במוח.

ישנן גם גורמי שיתוק מוחין לאחר הלידה כגון פציעות וכדומה, אך הן בד"כ אינן קשורות לארועים של רשלנות רפואית.

הגשת תביעות רשלנות רפואית בגין שיתוק מוחין CP, פיגור שכלי, או מומים:

על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין שיתוק מוחין CP או פיגור שכלי, יש לפנות לעו"ד מומחה לרשלנות רפואית. עורך דין כזה יאסוף עבורך את כל התיקים הרפואיים של הילד ויפנה לקבלת חוות דעת רפואית של רופא גניקולוג /מומחה מעקב הריון/ אולטרסאונד ויחד איתו יקבלו החלטה האם המקרה מתאים להגשת תביעת רשלנות רפואית. עורכי דין לרשלנות רפואית יגישו תביעה יחד עם חוו"ד רפואית ויטפלו במקרה באחוזים בלבד מסכום הפיצוי.

* עו"ד ענת מולסון מייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, רובם עקב רשלנות רפואית בהריון או בלידה, לשאלות בנושא או להערכת סיכויי תביעתך, ניתן ליצור קשר עימה בשיחת חינם: 1-800-200-807 או בנייד: 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות טופס יצירת הקשר

ברוכים הבאים לוורדפרס! זה הפוסט הראשון; אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב!